"החבר של אמא שלי נדלק עלי אז היא שלחה אותי לגור עם אבא. לא רציתי לגור עם אבא. יש לו מבטא משונה והוא מלבנון. היא אמרה שאני כל הזמן מסתובבת לי עם הציצים העומדים שלי ושלבארי קשה לא לשים לב. זה ממש פגע בי, כי זה לא בשליטתי איך הציצים שלי נראים"
יוסטון, טקסס, 1990: סאדם חוסיין פולש לכווית, וג´זירה בת השלוש עשרה חווה אורגזמה ראשונה. בשעה שאביה מרותק לשידורי הסי.אן.אן ממלחמת המפרץ, ג´זירה מתמכרת לחוברות פלייבוי. וכשהסקאדים נופלים על תל אביב, היא מתוודעת ליצריה המתעוררים. קרועה בין אמה האמריקאית שטופת הקנאה לאביה הלבנוני הנוקשה, ג´זירה נאלצת להתמודד לבדה עם ניצני נשיותה, ומפתחת תשוקה אובססיבית לשכן מבוגר, איש מילואים העומד להישלח למלחמה. לכודה בין בית חונק לסביבה רבת פיתויים, היא נחשפת לניצול, לגזענות ולניכור קיומי.
פרובוקטיבי וטעון מינית ובו בזמן תמים וכואב, ערבושית אינו עושה הנחות לגיבוריו, לקוראיו או למוסכמות – אך נקרא בנשימה עצורה. סיפור ההתבגרות של ג´זירה אינו רק הישג ספרותי, אלא גם ביטוי נדיר של חיפוש דרך וגילוי עצמי.
אליסיה אריאן נולדה בני יורק לאב ממוצא מצרי ולאם אמריקאית, ומלמדת כתיבה יוצרת בוולסלי קולג´, מסצ´וסטס. קובץ סיפוריה הקצרים, "השפה הברוטלית של האהבה", יצא לאור בשנת 2002. ערבושית הוא הרומן הראשון שלה.
- שיתוף:
