"באותו יום ממש ששנים הכשרתי את עצמי לקראתו, הופיע אלי יוסף טרומפלדור בחלום, בכובע מצחייה ושתי ידיו שלמות, ומלמל מספר משפטים לא מובנים ברוסית, שפת אבי, שאינני יודע לדבר בה..." כך מתחיל ניסיונו הנואש של גיבור ספֵק חיים להתחקות אחר המהלך האמיתי של חייו. הוא מעביר את עצמו בדמיונו ממקום למקום ומבקש לשוב אל המאורעות והאהבות שידע, כפי שאולי היו, עד שהזמנים והמקומות מתערבבים עליו וגוזרים כישלון על מאמציו.
בעברית העשירה ורבת הגוונים המיוחדת לו, מגולל אוֹרי ברנשטיין פרשייה מרתקת שמתחלפות בה דמויות היסטוריות ודמויות בדויות, סיפור של בן הארץ החש מנוכר אליה ומגלה לבסוף שהיא מקומו היחיד והבלתי נמנע, של הארץ עצמה, מקום אהוב התלוי על בלימה, ושל חיים שהספק בהם מרובה על הוודאי, כמו בחיינו אנו. מול המודל המפורסם של פרוסט - הניסיון להשיב לאדם הבוגר זמן אבוד, על כל דקויותיו, באמצעות מעשה ההיזכרות - מציב ברנשטיין מודל אחר: יכולתו של מעשה ההיזכרות להשיב לעבר שהתפוגג את מידותיו שתפחו מעבר לכל דימיון. מול הדימוי של עוגיית המדלן הננגסת וממלאת את הפה בטעמו של הזיכרון עולה הדימוי של מראָה הנשברת בשוגג של משחק ומפזרת לכל עבר את שושלת ההשתקפויות שלה: פסיפס של זמנים, מאורעות וקטעי עבר הנאספים לכדי רומן מופת שהוא גם מסה נרחבת אודות הזמן, הזיכרון והשכחה ואודות יכולתה המוגבלת של הספרות לתרגם את המציאות למילים.
ספֵק חיים הוא הרומן הראשון של אוֹרי ברנשטיין, מבכירי המשוררים העבריים בימינו.