במרכז היצירה מרק שני קולות: קולו של יואב וקולה של סימה, מורה ללשון, חברה קרובה של יואב. שני הקולות נפגשים בפרולוג לדיון במובנו של הביטוי "הצילו", ואז מסתגר כל אחד מהם בסיפוריו שלו. שני סיפורים ואפילוג חגים סביב ילדותו של יואב בירושלים, סביב חייו כאדם בוגר - השב אל רחמה של אמו ואל הרגע שטרם לידתו כדי להחליט אם לידתו היא אירוע שראוי להתרחש - וסביב חיי הנישואים שלו.
הרומן "מרק", המשתרע בין סיפוריו של יואב, הוא מנולוג של אישה הגוזרת על עצמה שתיקה לאחר שמתברר לה שלא תוכל ללדת. סימה (או שמחה, או סימוש, או נגזרות אחרות של סימה) מאשפזת את עצמה במוסד למשוגעים לשנה תמימה. אף-על-פי שהיא אינה מדברת עם איש במוסד, היא מלבנת בעיות לשוניות בינה לבינה, מתקשרת בעל כורחה עם המאושפזים האחרים ומחליפה חוויות אתם, ואט-אט מתקרבת אליהם ואל מצבם הנפשי. סיפוריו של יואב וסיפורה של סימה חוברים לכדי יצירה משוכללת, רבת פנים. ההדהודים הפנימיים של הסיפורים, הם ושפע המוטיבים המתוזמרים בהם, מבהירים את הנושא העיקרי של היצירה: עקרות, השמכיות, וכוחה של השפה להציע להן תחליפים.
את הסגנון של יואב אלוין אפשר להגדיר פיוט חסכני, כוח לשוני מרוסן בכוונה תחילה. התפיסה בבסיס היצירה חדה, ובאה לידי ביטוי בכל אחד מן הרבדים הרבים של מרק - אם הלשון מייצגת ומייצרת את ההווייה, אזי מצבי הנפש למיניהם הם בראש ובראשונה מבנים דקדוקיים. החקירה של אלוין את המבנים הדקדוקיים של המצב האנושי בוראת יצירה מרשימה וחשובה המתבלטת בזכות עמוקה והיקפה.
מרק הוא ספרו הראשון של יואב אלוין, יליד ירושלים.