מחשבות על הצילום

מארפה היה נרעש מאוד כשנהרג בנו, ואחד מתלמידיו אמר: "תמיד אמרת לנו שהכול אשליה, ומות בנך, האם אינו אשליה?" ומארפה השיב: נכון, אבל מות בני הוא אשליית על". (ספור טיבטי)
 
על אמנות הצילום הוא חיבורו האחרון של רולאן בארת, שראה אור בשנת מותו (1980). בארת מחפש את המיוחד שבצילום בהשוואה לדימויים אחרים - ציור, ספרות ואף קולנוע - ומוצא אותו בהיותו הדימוי האחד והיחיד המעניק למתבונן בו, לפי כל חוויה אחרת, את ההכרה "זה היה", "זה היה אז ושם". ממצא זה משמש לו נקודת מוצא לסדרה של הרהורים על הזיקה שבין הצילום לסגנון (ולאמנות בכלל), לתרבות לחברה, לזיכרון ולמוות.
 
על אף עניינו ההגותי כללי זהו גם אחד מחיבוריו האישיים ביותר, שכן חיפושיו אחר התגלות אמו בתצלומים ישנים הופכים אותו עצמו למעין מעבדה חיה לחקר הפנומנולוגיה של הצילום (מנקודת ראותו של המתבונן). רבים סבורים שזהו המושלם שבחיבורי בארת מבחינה סגנונית ורעיונית כאחת.