ביוני 1943 נכנסה קבוצה של עשרה יהודים למחבוא בעליית הגג של בית מלון במזריץ´, פולין, ששימש מטה הגסטפו בעיר. גובהה של עליית הגג היה 70 סנטימטרים בלבד, ובמשך יותר משנה התחבאו האנשים במקום שלא היה אפשר להזדקף בו. חלק מן האנשים לא יצאו החוצה במשך כל התקופה. חלקם יצאו בלילות, גנבו מבתי האיכרים שבסביבה מזון ופחמים, הביאו מים, רוקנו את ההפרשות - כל זאת בעוד המקום מוקף בחיילים גרמנים.
הקבוצה מנתה נשים וגברים, חרדים וקומוניסטים, ציונים ומתבוללים - מיקרוקוסמוס של החברה היהודית. אידיליה לא שררה בין האנשים. בתוך סיר הלחץ האנושי הזה נרקמו אהבות, בגידות, עימותים וחיכוכים אישיים. כל זאת בלי יכולת להזדקף, בלי יכולת לקום ולהסתלק, בלי יכולת להרים אפילו קול.
ביולי 1944, כשהגיעו הרוסים, יצאו תשעה ניצולים (אחד נרצח) אל החופש. חודשים רבים עברו עד שהצליחו להזדקף ללא כאבים. הם לא שמרו על קשר ולא קיימו פגישות מחזור נוסטלגיות. כל מה שרצו הוא לשכוח. איש איש לנפשו, איש איש לגורלו.
על יסוד יומניהם ועדויותיהם של שניים מן השוהים בעליית הגג כתבו אפרים סידון ואיציק ויינגרטן את המחזה המצליח מזריץ´, שהועלה לראשונה בשנת 2003 במסגרת בית הספר לאמנויות הבמה במכללת סמינר הקיבוצים. זה כמה שנים מוצג המחזה במסגרת תיאטרון "צוותא" ו"בימת הקיבוץ".
אפרים סידון הוא סופר, מחזאי וסאטיריקן, חתן פרס ביאליק לספרות. מיוצרי "ניקוי ראש", "קרובים קרובים", "החרצופים". מחזותיו הוצגו בכל התיאטרונים בישראל. כתב עשרות מופעי סאטירה ובידור ויותר מעשרים ספרי ילדים נודעים ואהובים. איציק ויינגרטן הוא במאי, שחקן ומחזאי. מנהל בית הספר ואמנויות הבמה במכללת סמינר הקיבוצים. ביים עשרות הצגות בכל התיאטרונים בישראל. שימש מנהל אמנותי של פסטיבל עכו והתיאטרונטו. ממחזותיו: "לרקוד עם אבא", "מוחמד מנדל", "סורגים", "הומלסים", "ואז התחבקנו". מתפקידיו: "נעים", "רומאו", "לרקוד עם אבא" ו"ג´וני שב משדה הקרב".