באביב 1983 הצטלבו דרכיהן של שתיים מהדמויות הבולטות במאה העשרים.
אדולף היטלר סיפח את אוסטריה לגרמניה; זיגמונד פרויד היה אחד מ-175 אלף יהודי וינה שנידונו לרדיפה ולהשמדה. היטלר אך התחיל את מסעו הרצחני; פרויד, אבי הפסיכואנליזה, היה בן 81 וחולה בסרטן הלסת. הנאצים אפשרו לפרויד להימלט ללונדון רק אחרי שאישר בכתב שזכה ל"יחס של כבוד והתחשבות". ליד חתימתו הוסיף באירוניה: "אני יכול להמליץ על הגסטאפו מקרב לב לכל אחד."
בלונדון הורעף על פרויד כבוד חסר תקדים, אך הוא לא נח על זרי הדפנה. בעודו נאבק בסרטן השלים את המהפכני שבספריו, "משה והמונותיאיזם". הוא מת בספטמבר 1939, עשרים יום אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה.
מותו של זיגמונד פרויד הוא תיאור מרתק של התמודדותו של פרויד עם הנאציזם ושל דמותו כהוגה פוליטי. ב"משה", הנחשב לצוואתו הרוחנית, אבחן פרויד את הנטייה האנושית להתמכר לפשיזם פוליטי ולפונדמנטליזם דתי, ומצא במונותיאיזם העברי את הבסיס לשחרור מהם.
בימים שבהם הפשיזם והפונדמטליזם מרימים שוב את ראשם, מותו של זיגמונד פרויד מציע מבט חדשני ואקטואלי על מורשתו המוסרית.
***
מרק אדמונד הוא פרופסור באוניברסיטת וירג´יניה. מספריו הקודמים: "הספרות נגד הפילוסופיה", "מאפלטון לדרידה".
***
"ספר שוטף ומרתק, וכמעט מיותר לומר - קריאת חובה."
(בריאן אפלבי, "טיימס")