לאחר שנים של הימנעות מן העולם, של אי-רצייה, אסתר רובין מוצאת בעצמה את העוז לבקש משרה באוניברסיטה. ההחלטה, הנדמית תחילה כזניחה, מתבררת כצעד הרה גורל בחייה של אסתר; היא זוכה במלגת מחקר ונוסעת לוונציה, לבית אנה בראוור, מכון גנזים על שמה של משוררת יהודייה ילידת גרמניה שאת יצירתה אסתר חוקרת. שם היא פוגשת את קמיל מוזס, המופקד על עיזבונה של המשוררת. הנסיעה לוונציה והמפגש עם קמיל פותחים בפני אסתר אפשרות שחשבה שעשור ומחצה של חמיקה מרשתות החיים, מאז היתה בת שש-עשרה, פוגגו - האפשרות להיות נאהבת, לשוב ולהיות בשר ודם. ואסתר אינה יכולה עוד שלא להתמודד עם זיכרונותיה החבויים משנות התבגרותה ביישוב עטרת, עם שאלת זהותה, עם ההגדרות שלה לגלות ובית, וגם לא להימלט מעימות עם הוריה, תושבי עטרת וילידי לוב: אביה, בנימין, הדרוך לכל שינוי בנימי נפשה, ואמה, רינה, שחותם יתמותה נטבע ביחסיה עם ילדיה.
הרומן מה יש לך, אסתר הוא יצירה מרהיבה וייחודית בנוף הספרות הישראלית, משום שהדרמה שלו חורגת מן העלילה ונעשית לדרמה לשונית. העברית הנדירה בכוחה וביופיה של שבא סלהוב היא זירת התרחשות חשובה לא פחות מרצף האירועים ומרחבי הנפש שהרומן פורש, ואמצעי חיוני כמותם לשרטוט המורכב של הרגע האחד שבו התלקחה האהבה בעוצמה כה גדולה עד שכילתה כל אפשרות של חיים אחריה; הרגע שבו הגוף היה כה ממשי עד שהפך כל צורת קיום אחרת להדהוד חלול שלו.
מה יש לך, אסתר הוא ספרה הרביעי של שבא סלהוב. קדמו לו קובץ הסיפורים "עונת המשוגעים", ספר הילדים "מסע האותיות של תמרה" וספר השירה "עיר ונשיה", שזיכה אותה בפרס עמיחי לשירה לשנת התשס"ד.