לוּדמילה אוּליצקַיה, מהסופרים הרוסים הידועים ביותר החיים כיום, יצרה במֶדֵיאה וילדיה פסיפס צ'כובי של משפחה שבניה נפוצו ברחבי האימפריה הסובייטית. בכל קיץ הם מתקבצים בחצי האי קרים, בביתה של דודתם הערירית והאהובה שלחוף הים השחור.
הנה באים גֵיאוֹרגי, שאוהב את נופי ילדותו "כמו שאדם אוהב את פני אמו או את גוף רעייתו", ניקָה התוססת והסקסית שלילדיה אבות שונים, מאשָה המשוררת המופנמת, שלראשונה בחייה בוגדת בבעלה המדען המזהיר. בעוד ניקה ומאשה מתחרות על לבו של לוליין קרקס לשעבר שמתארח אצל השכנים, חווים ילדיהם גילויים משל עצמם.
אל מול התהפוכות בחיי הדור הצעיר ניצבת כסלע איתן מֶדֵיאה, שעזבה את קרים רק פעמיים במהלך חייה ואהבה רק גבר אחד, את בעלה, היהודי המהפכן, "אדם בעל חסרונות קטנים אך בולטים ומעלות גדולות אך חבויות עמוק מתחת לפני השטח".
באהבת אדם ובאירוניה דקה מתארת אוּליצקַיה קשת של מצבים אנושיים, ושוזרת דרמות וזוטות של חיי היומיום ליריעה רחבה מלאה בפרטים. מבין השיטין צף ועולה הווי החיים הסובייטי והפוסט-סובייטי.
הסופרת, ילידת 1943, זכתה בשלל פרסים על מכלול יצירתה, ובהם פרס מדיסיס הצרפתי, פרס פנה האיטלקי ופרס בוקר הרוסי. היא מחלקת את ימיה בין מוסקבה לניו יורק.
"אוּליצקַיה פרשה את רשתה ולכדה קסם, קסם של מקום שבו מצטלבים גורלות, קסם של נוף, ומעל הכול, הקסם שאופף את הגיבורה שלה" (הסופרת כריסטה וולף).
- שיתוף:
