אֵיזֶה חֹם!
אִי אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם!
אֲבָל יֵשׁ פִּתְרוֹן!
זֶה קַר... מָתוֹק...
וּבַהֲמוֹן טְעָמִים.
כֶּלֶב–קַו וַחֲבוּרַת הַכְּלָבִים הַחֲבֵרִים מְבִינִים שֶׁרַק דָּבָר אֶחָד יַצִּיל אוֹתָם מֵהַחֹם הַזֶּה: גְּלִידָה!
אֲבָל אֵיךְ יַשִּׂיגוּ גְּלִידָה?
לְכֶלֶב–קַו יֵשׁ כַּמָּה רַעֲיוֹנוֹת מַמָּשׁ מְצֻיָּנִים. אֲבָל מִתְבָּרֵר שֶׁכְּמוֹ תָּמִיד, הוּא יִצְטָרֵךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל מִכְשׁוֹלִים וּמַהֲמוֹרוֹת קָשִׁים מִנְּשׂא. הַאִם הוּא יַצְלִיחַ לַחֲמֹק מֵהַגּוֹרָל הַמַּר? הַאִם יַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ אֶל הַגָּבִיעַ הַמָּתוֹק?
מְשַׁבְּחִים אֶת
סִדְרַת "כֶּלֶב–קַו":
"גְּלִידָה הִשְׁפְּרִיצָה לִי מֵהָאַף!"
"כְּלָבִים וּסְלֶפְּסְטִיק – צֵרוּף מֻשְׁלָם!"
"נָפַלְתִּי מֵהַסַּפָּה!"