חירות של רגע

"וברגע זה ממש אני נוטלת לידי את יומנה המבורך של וירג'יניה וולף שקניתי בד בבד עם צרור הרומנים שלה בשבת עם טד. והיא מנסה להסיר מעליה את הדיכאון שנגרם לה כתוצאה מדחיית ה'הרפר'ס' (לא פחות! - ואני מתקשה להאמין שהגדולים באמת נדחים אף הם!) על ידי ניקוי המטבח. ומבשלת דג בקלה ונקניקיות. תבורך וירג'יניה וולף. אני חשה שחבל כלשהו קושר בין חיי לבינה. אני כל כך אוהבת אותה." סילביה פלאת
בין השנים 1941-1918, במשך מרבית חייה הבוגרים, נהגה וירג'יניה וולף, מגדולי הסופרים במאה העשרים, לכתוב בקביעות ביומנה. הכתיבה ביומן התנהלה במקביל לכתיבת הפרוזה והפכה לחלק בלתי נפרד מחייה ומגוף יצירתה. בדייקנות מבט ובשנינות הבעה וולף כותבת אפיזודות גדולות כקטנות, מתייחסת בגילוי לב שאינו חף מאירוניה לאנגליה בזמני מלחמה ושלום, לספרים שהיא כותבת וקוראת ולאנשים שעמם חלקה את ימיה. אולי יותר מכול זהו ביטוי לעולמה הפנימי, ואף לדיכאונות שפקדו אותה. דפים שלמים כתובים בסגנון זרם התודעה, אחרים נקראים כפרוזה מבריקה וקולחת. זהו דיוקן של סופרת ולא פחות מכך גם דיוקן של תקופה.
אנה בל ערכה את חמשת הכרכים של יומניה של וולף ויצרה מהם את חירות של רגע - כרך אחד ערוך באופן מוקפד, שהניו-יורק טיימס הכתיר כ"נס של עריכה". הספר נקרא כרומן מרתק של חיים גדושים ומופיע עתה לראשונה בעברית בתרגומה המופתי של אלינוער ברגר.