"בכל אדם" – כותב קאזאנצאקיס בהקדמה לספרו הפיתוי האחרון של ישו – "יש מן הטבע האלוהי גם בחומר וגם ברוח. משום כך אין המסתורין של ישו המשיח בלעדי לאמונה זו או אחרת.המסתורין הזה אוניברסאלי." קביעתו האופטימית של ניקוס קאזאנצאקיס לא מנעה את הסערה שקמה סביב המסתורין שבספרו. נראה כי הבוחנים את יצירת המופת האחרונה של המספר היווני הנודע, מחבר זורבה היווני, במושגים אורתודוקסיים פשטניים אכן החמיצו את העיקר שבפיתוי האחרון של ישו: בעוד רצף מעשיו של ישו (כמו שיאו של הרומאן: ישו חולם שהוא יורד מן הצלב וחי חיי אושר עם נשיו וילדיו) נתפסים בעיניהם כמעשי כפירה וחילול הקודש, יצר קאזאנצאקיס סיפור שעניינו המורכבות בחיי כל אדם והקשיים שהם תולדתה. ישו של קאזאנצאקיס הוא דמות בעלת עוצמה אדירה, חיונית, מקורית ומרתקת; דמות המסרבת לכניעה אולם מכירה בהשלמה: בסופו של דבר מקבל עליו ישו את גורלו – גורל הצלוב.
"ספר זה איננו ביוגרפיה" – אומר קאזאנצאקיס על ספרו – "זהו וידויו של כל אדם השרוי במאבק. בפרסמי אותו מילאתי את חובתי, חובתו של אדם שהרבה להיאבק, שסבל מרורים בחייו, ואשר היו לו תקוות רבות."