העיירה הצרפתית הקטנה הסמוכה לעיר ו´ הייתה בעצם שום מקום. הדי החיים והמלחמה הגיעו אליה רק כצלילים של מוסיקה רחוקה. שמונה מאות הגברים שחיו בה ניצלו מן המלחמה – מן המדים היפים, הבוהקים באדום וכחול, ומהטבח הגדול. בעיני האחרים הם לא היו גברים בכלל שהרי בכל בוקר התעוררו במיטה חמה לצד אישה ולא בחפירות הבוץ. לעיירה הזאת הגיעה בראשיתה של המלחמה אישה צעירה יפיפייה, קרן שמש אמיתית. שלוש שנים אחר כך, בשלהי המלחמה, התגלתה באותה העיירה גופתה של ילדה בת עשר. המוות לא נח ממלאכתו בשום מקום.
שנים לאחר שכל המעורבים בפרשת הרצח כבר אינם בחיים מנסה המספר לשוב לאותם ימים ולהעלות אותה על הכתב. הוא מעביר בסך צללים רבים ובמיוחד את דסטינה – הטובע בעיר ו´, שתמיד מילא את תפקידו כמו מנגנון של שעון, שמעולם לא יוצא מגדרו ומעולם לא התקלקל. המספר מגולל את "הפרשה" כסיפור מותח לעילא שהוא גם הזדמנות להתבונן בנפש האדם, ובעיקר בנפשו שלו.
הנפשות האפורות זכה להצלחה עצומה בצרפת ובאירופה. הוא קיבל שני פרסים ספרותיים חשובים בצרפת, עמד בראש רשימות רבי המכר שבועות ארוכים, וזכויות התרגום שלו נקנו ב 16 מדינות.