אַייבִי וּבִּין מְחַפְּשׂוֹת צָרוֹת
אַייבִי מַחֲלִיטָה לִהְיוֹת טוֹבָה. טוֹבָה-טוֹבָה. הֲכִי טוֹבָה בָּעוֹלָם.
בִּין לֹא מְבִינָה לָמָּה, וְאַייבִי מַסְבִּירָה: מִי שֶׁטּוֹבָה, צִפּוֹרִים וְחַיּוֹת הוֹלְכִים בְּעִקְבוֹתֶיהָ.
בֶּאֱמֶת? אִם כָּכָה, גַּם בִּין רוֹצָה. יַחַד הֵן יִהְיוּ מְתוּקוֹת, נְדִיבוֹת, צַיְּתָנִיּוֹת.
אָז לָמָּה הֵן מוֹצְאוֹת עַצְמָן מְלֵאוֹת בֹּץ? וּרְטֻבּוֹת? וּשְׁקוּעוֹת בְּצָרוֹת בִּצְרוֹרוֹת?
אַייבִי וּבִּין בִּכְלָל לֹא דּוֹמוֹת, אֲבָל הֵן הַחֲבֵרוֹת הֲכִי טוֹבוֹת בָּעוֹלָם, וְהֵן הַגִּבּוֹרוֹת הַמַּצְחִיקוֹת וְהַפְּרוּעוֹת שֶׁל סִדְרַת סִפְרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁכָּבְשָׁה אֶת אַרְצוֹת הַבְּרִית, וְעַכְשָׁו גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל. אַייבִי וּבִּין מְחַפְּשׂוֹת צָרוֹת הוּא הַסֵּפֶר הַחֲמִישִׁי בַּסִּדְרָה.
סֵפֶר 6 – בְּקָרוֹב!