ציר תמר

1969 אסונות נוראים ממוטטים את עולמותיהם של תמר ויודה, המתגוררים בקיבוץ בערבה, ושל סוּעאד ויוּסף משכם. גלי ההדף של האובדן משַלחים את הארבעה אל מסעות של אשמה וגעגוע, כל אחד בנתיבו הנפרד. אך מעט מעט, כמו בחשאי, נרקמים ביניהם נימים של שותפות. ברית שאפילו הם אינם מבינים עד תום מזמנת אותם למפגש הרה–גורלות, שבו הם נעשים שותפים במערכה על אחיזה מחודשת בחיים.

בתנופה סיפורית עזה, הסוחפת את הקוראים בפיתולים של עלילה ורגש, מוביל אותנו יורם עשת–אלקלעי בין בני אדם המדברים בלשונות שונות עם המתים ומקנאים בשקט לפרטיות החתומה של אבלם. ביכולת התבוננות דקה וחודרת הוא מלווה אותם בניסיונותיהם לתת סימנים בזמן שהתרוקן, לָצוּר צורה לחלל האינסופי שנקלעו אליו. זהו סיפור על אנשים רחוקים וזרים, שמלאכת האבל מתחלפת אצלם במאבק על האנושיות עצמה, ומה שבודד אותם איש לפצעו מעורר אותם למצוא זה את זה.

ספרו הקודם של יורם עשת–אלקלעי, ‘אדם הולך הביתה‘, ראה אור בהוצאת כתר, היה לרב–מכר וזכה בשבחי הביקורת. גם בספרו החדש מבקש המחבר לרדת אל שורש הצער האנושי ולעמוד על פלא החיים השבים וצומחים ממנו