דָּוִד הַצָּעִיר, שֶׁעֲדַיִן אֵינֶנּוּ מֶלֶךְ, מִסְתּוֹבֵב לוֹ בַּשָּׂדֶה,
רוֹעֶה אֶת כְּבָשָׂיו וּמִתְפַּעֵל מִכָּל הַיְּצוּרִים שֶׁנִּבְרְאוּ.
רַק דָּבָר אֶחָד הוּא לֹא מֵבִין:
מִי צָרִיךְ עַכְבִישִׁים?
יֵשׁ סִבָּה לְקִיּוּמוֹ שֶׁל כָּל יְצוּר, אוֹמֵר לוֹ הָאֵל,
וּמַבְטִיחַ לוֹ שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְהוּא יָבִין.
שָׁנִים עוֹבְרוֹת, וְהַיּוֹם הַזֶּה אָכֵן מַגִּיעַ...
אֶפְרַיִם סִידוֹן חוֹרֵז אֶת הָאַגָּדָה הַיָּפָה עַל מְקוֹמוֹ הַמְּיֻחָד
שֶׁל כָּל אֶחָד עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.