בעל חנות סדקית קטנה שנשותיו מוצאות את מותן בדרכים מסתוריות; נערה המשמשת עדה אילמת לעיוותיהם המיניים של בני משפחתה; פקיד אפור המשוכנע שאישתו מנסה להרעיל אותו – אלה הם כמה מן ה"גיבורים" בקובץ הנובלות החדש של דן סרי, סופר שהחל לפלס לו נתיב משלו ב"עוגיות המלח של סבתא סולטנה" (תשמ"א).
לקורא בציפורי צל צפויה בראש ובראשונה חוויה תרבותית מוזרה ומביכה. ספר זה, שעניינו לכאורה שכונה ירושלמית אופיינית של בני עדות המזרח על רקע הווי החיים של ראשית שנות הארבעים, גדוש באירועים מוזרים, בשבירות טאבו ובאמונות טפלות. העולם שיצר סרי מונע בכוח איזו חוקיות "עדתית-שכונתית" מוזרה, התופסת את מקומן של אמות מידה חברתיות מקובלות ופסיכולוגיזם מערבי ותובעת מן הקורא מאמץ רגשי ואינטלקטואלי ניכר.
משהו מאיכותו המיוחדת של הספר עולה, אולי, מן הקטע הבא, הפותח את אחת הנובלות: "גם אחרי מותה לא חדלה רג´ינה מנסורה לצמוח, ואפילו שהביאו אצלה את הרופא האשכנזי והקיש בכפית על מצחה ועדיין הוסיפה אותה אצבע לזוע. אמת שכבר היו דברים מעולם, וברג´ינה לא כל שכן. ואולם משבאו שתי המטהרות והחלו רוחצות אותה, קמה עליהן אותה אצבע והניסה אותן בבהלה..."
דמותה של רג´ינה מנסורה החיה המתה משמשת בנובלה הנושאת את שמה מין מראה מעוותת שמשתקפים בה כמיהותיהם, חלומותיהם וסיוטיהם של בני משפחתה וכן אירועים אופיניים מעולמם של בני "הקהילה" המתוארת: עולם זה צומח כמדומה ממציאות נמוכה ומכוערת ועם זאת גם מתראה – באורך פלא- כעולם חיוני וססגוני.
לקורא בציפורי צל צפויה חוויה מיוחדת גם בשל סגנונו, השואב את כוחו מרבדים שונים של הלשון הכתובה והלשון המדוברת. סגנון זה משרת יפה את העולם של סרי, עולם תמים גרוטסקי, מעורר אימה ומעלה גיחוך.
- שיתוף:
