"קִראו לי ישמעאל. לפני שנים אחדות – אין זה חשוב כמה בדיוק – בעת שלא היה, או כמעט לא היה, כסף בארנקי, ולא היה לי דבר שיעניין אותי על החוף, אמרתי בלבי שאולי אפליג מעט כה-וכה ואֶראֶה את חלקו המימי של העולם."
אלה הן שורות הפתיחה המהדהדות של אחד הרומנים הגדולים שנכתבו בשפה האנגלית ואולי הרומן האמריקאי הגדול ביותר. מוֹבּי דיק, שראה אור לראשונה ב-1851, הוא רומן אדירים, רב קולות ופנים, הממשיך לטרוד את תודעת הקוראים והחוקרים גם במאה העשרים ואחת.
אלבר קאמי הגדירו כספר האבסורדי ביותר שנכתב מעולם, ורבים רואים בו את "התרומה המעולה ביותר של אמריקה לספרות העולם". אך מספר הפרשנים של מוֹבּי דיק כמספר הקוראים אותו, או מספר הרואים את הלווייתן בספר עצמו – נוצרים ומתנגדי הנצרות, סימבוליסטים וריאליסטים, מבקשי טרגדיה ומבקשי קומדיה, בעלי שירה ובעלי פרוזה, בעלי פשט ובעלי דרש.
מסע הציד האֶפּי של הקברניט אחאב על סיפונה של "פיקווד" בעקבות הלווייתן הלבן הוא המשל הגדול שהעניק הֶרמן מֶלוויל לספרות העולם. מוֹבּי דיק פורש בפני קוראיו מסע רב טלטלות, טראגי ומטאפיזי, המתחולל בעולם ובנפשו של האדם גם יחד.
הביקורת הכתירה את תרגומו הווירטואוזי של אהרן אמיר, חתן פרס ישראל לתרגום, "עשיר, שובה לב, בהיר ורחב נשימה".
- שיתוף:
