"זה שיגע אותי איך שכולם הרגישו בדיוק כמו שאמרו להם שהם צריכים להרגיש" "יש משהו שבכלל אכפת לך ממנו?" היא שאלה אותי אחרי כמה זמן. "לא, לא אכפת לי משום דבר." ואם הייתי אומר שאכפת, זה היה משנה משהו?
התקופה הכחולה הוא רומן מרגש. חזק. מכאיב. אל פני השטח "סיפור התבגרות", ומתחת: הפתעה גדולה ומטלטלת. הוא זעקה והתרסה ומחאה אדירה של נער מרמת אביב ג´ – עידן לביא – שלא רוצה שיגידו לו מתי וממה להיות עצוב, את מי לאהוב, ולא יכול לחשוב, להרגיש ולהגיד את מה שמצפים ממנו. עידן מדבר או שותק בכנות בוטה על כל מה שרובץ על לבו. יש לו הרבה מה לומר על האנשים "שמתעקשים להיות כאלה מטומטמים ברגע שהם בוחרים להאמין במשהו, אבל כמעט אף פעם לא מאמינים כשאומרים להם את האמת בפנים". וכשהוא מדבר זה תמיד במילים פשוטות ובלי טקסים, "כי מרגע שעושים על משהו טקס, כבר אי אפשר לומר עליו שום דבר חוץ ממה שכולם אומרים".
עידן לביא הוא בשום פנים ואופן לא "כולם". צעירים יאהבו כל מילה שלו, וגם מבוגרים שאכפת להם ועדיין רוצים לשנות משהו, לא יוכלו להתעלם מדבריו.
ינון ניר נולד ב-1975. התקופה הכחולה הוא ספרו השני. ספרו הקודם, "פעמיים קברו את ברטה", זכה לביקורות נלהבות.