ספרה האוטוביוגרפי ועטור הפרסים של הסופרת והמאיירת הקנדית ברניס אייזנשטיין הוא מסע מרגש, מצחיק ומטלטל אל מחוזות הזיכרון. אייזנשטיין מלחימה כאן טקסט ואיורים, הומור וגעגוע, יידיש וקומיקס - ויוצרת מהם שלמות אחת. זהו גם סיפורם של רבבות מבני הדור השני, כפי שטרם סופר עד כה.
ברניס אייזנשטיין נולדה בטורונטו,ביום כיפור 1949, להורים שנפגשו באושוויץ והיגרו לקנדה אחרי השחרור. בבית דיברו יידיש, אבל האל"ף-בי"ת היה פרטי: "א' זה אזכרה, אקציה, אנשלוס", היא כותבת, "א' זה אשמה". למרסל פרוסט היו עוגיות המדלן שלו, אייזנשטיין הסתפקה בגפילטע-פיש. בגיל שמונה היא צפתה ב"יומנה של אנה פרנק", בגיל 11 הקשיבה למשפט אייכמן ששודר מישראל. היא מודה שהתמכרה לשואה וסחרה בחומריה בלי בושה, כדי לזכות בתשומת לב: "אני שונה מכם. הורי היו באושוויץ. אתם יכולים להתחרות בזה?"
הייתי ילדה של ניצולי שואה הוא ניסיון לצייר את הבלתי נתפס, הבלתי נשכח והלא-מדובר, שעיצבו את אישיותה של היוצרת. המפגש בין הדמיון הפרוע לבין הצורך לזכור את העבר, מקנה ליצירה גרפית-תיעודית זו עוצמה רגשית אדירה.