"הספר הזה לא נועד לאלוהים... אלא לאנשים. עד כה חייתי באומץ, אני מקווה שגם אמות באומץ וללא שקר, אך התנאי לכך הוא שאומר שגלוי: אני הייתי זו שהרגה את אמרנץ. וזה לא משנה שלא להרוג אותה רציתי אלא להצילה."
זוהי אולי תמצית סיפור יחסיהן המורכבים של מגדה ואמרנץ: סופרת צעירה ומנהלת משק הבית שלה. יחסים מפתיעים, קרובים, עמוקים, בין אשה מבריקה העומדת בפני פריצתה הגדולה, לבין אשה זקנה ונוקשה שאינה יכולה להפסיק לעבוד - בביתה של הסופרת ובבתים אחרים, בחצר ביתה ובחצרות הבניינים המשותפים ברחוב. גם לישון אינה מסוגלת, אפילו מיטה אין לה. רק דלת שאינה נפתחת בפני איש.
אט אט, בזהירות אין קץ, נפער הסדר והסיפורים מסתננים דרכו. ילדותה הנוראה של אמרנץ, אהבתה הנכזבת, סיפור התמונה שבה היא מחזיקה תינוקת בזרועותיה. ורק פעם אחת, כאשר נכרתת הברית והסופרת מקבלת על עצמה את תפקיד הבת, תזכה למחווה נדירה וחד-פעמית: הדלת תיפתח.
הדלת היא יצירה גדולה שאינה זקוקה למרחב. זירת ההתחרשות שלה בת כמה עשרות מטרים. ליבתה מאחורי דלת נעולה אחת. זוהי יצירה מזוקקת, רבת עוצמה, הנקראת בנשימה עצורה ובגרון חנוק, ובריח תבשילי עוף חריפים ונפלאים, שהוכנו בידיים שאצבעותיהן נתעוותו בעבודה קשה.
מגדה סאבו, ילידת 1917, היא מחשובות הסופרות בהונגריה. סאבו החלה את דרכה הספרותית כמשוררת. בשנות החמישים והשישים, בתקופת השלטון הקומוניסטי בארצה, נאסרו יצירותיה לפרסום. אז גם החלה לכתוב פרוזה. סאבו זכתה בפרסים רבים על כתיבתה, בהונגריה ומחוצה לה. ספריה תורגמו לעשרות שפות וזכו לשבחים רבים.
- שיתוף:
