מאשינקה

מאשינקה הוא סיפור מותח על נעורים, אהבה ראשונה, 
גלות ונוסטלגיה, והוא גם ספרו הראשון של ולדימיר 
נבוקוב שראה אור. 
בפנסיון בברלין מתאכסנים מספר גולים שנאלצו לעזוב 
את רוסיה בעקבות מלחמת האזרחים. אחד מהם, גאנין, 
צעיר אריסטוקרט בתווך שבין עברו לעתידו, מחיה 
שם מחדש את סיפור אהבתו הראשונה למאשינקה. 
זיכרונותיו ממנה נטועים בחופשת קיץ אידילית 
במולדתו שלפני המהפכה, והם חיים ורעננים ועומדים 
בניגוד גמור למציאות חייו בהווה ולעליבותו של המקום 
שבו הוא מתאכסן. שכנו לחדר של גאנין מתגלה כבעלה 
של אותה מאשינקה, והוא ממתין לרעייתו העושה את 
דרכה אליו ממש עכשיו, לאחר שהמלחמה הפרידה 
ביניהם לפני ארבע שנים. 
זהו תרגום מרהיב ועדכני של סיון בסקינד ליצירה 
שפרסם נבוקוב ב־1926 בשם העט ו' סירין, ובה בולטים
בשלות הסיפור וסגנון הכתיבה של נבוקוב, ומסתמנים 
המורכבות והתחכום של ספריו הבאים.