זֹהַר דּוֹמָה לְהַרְבֵּה יְלָדוֹת אֲחֵרוֹת. יֵשׁ לָהּ עֵינַיִם חוּמוֹת וְיָפוֹת,
אַף קָטָן וּמָתוֹק וְשֵׂעָר חָלָק וְנָעִים.
יוֹם אֶחָד בָּאָה לְבִקּוּר יַלְדָּה שֶׁגַּם הִיא נִרְאֵית כְּמוֹ הַרְבֵּה יְלָדוֹת
אֲחֵרוֹת. אֲבָל לָהּ - יֵשׁ גֻּמּוֹת חֵן בַּלְּחָיַיִם. גַּם זֹהַר רוֹצָה גֻּמּוֹת
כָּאֵלֶּה! אֲבָל אֵיךְ מַשִּׂיגִים אוֹתָן?
סִפּוּר עַל יַלְדָּה שֶׁלּאֹ מְוַתֶּרֶת בְּקַלּוּת מֵאֵת מאֵיִר שׁלָוֵ,
מִבְּכִירֵי הַסּוֹפְרִים בְּיִשְׂרָאֵל, בְּלִוּוּי אִיּוּרָיו מְלֵאֵי הַהוּמוֹר
שׁלֶ יוסִֹי אבַוּלּעְפַיְהָ. הַסֵּפֶר הָיָה לְרַב־מֶכֶר אָהוּב בִּמְיֻחָד עַל
יְלָדִים וְהוֹרֵיהֶם, וְעֻבַּד לַטֶּלֶוִיזְיָה וְלַתֵּאַטְרוֹן.