"הִכּוֹן לָמוּת!" רָעַם הָאַבִּיר.
"מָתַי?" שָׁאַל אֶלְבִּי בְּנִימוּס.
"עַכְשָׁו," אָמַר הָאַבִּיר.
"אִי אֶפְשָׁר לְהִתְכּוֹנֵן לְמַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא עַכְשָׁו," הִתְלוֹנֵן אֶלְבִּי, "אֲנִי יָכוֹל לְהִתְכּוֹנֵן רַק לְמָה שֶׁיִּקְרֶה אַחֲרֵי."
"אָז מָה נַעֲשֶׂה?" הִתְגָּרֵד הָאַבִּיר בִּמְבוּכָה.
"עַכְשָׁו אוֹ אַחַר כָּךְ?" הִתְעַנְיֵן אֶלְבִּי.
"עַכְשָׁו," אָמַר הָאַבִּיר.
"עַכְשָׁו אֲנִי אֶתְכּוֹנֵן לָמוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ," אָמַר אֶלְבִּי, "תָּבוֹא אַחַר כָּךְ, נִרְאֶה.
"כְּדַאי לָדַעַת עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים:יֵשׁ בּוֹ אַבִּירִים, נְסִיכוֹת, הַרְפַּתְקָאוֹת, עֲנָקִים וְצָרוֹת אֲחֵרוֹת - וְזֶה רַק בַּפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן.הוּא מַתְאִים לִבְנֵי כָּל הַגִּילִים, חוּץ מִבְּנֵי שְׁתֵּים–עֶשְׂרֵה, שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשָׂרָה יָמִים.בִּשְׁבִיל לָדַעַת יוֹתֵר, תִּצְטָרְכוּ לִקְרֹא אוֹתוֹ..