שלך, סנדרו - פרק ראשון

פרופ' בֶּנוֶונוּטי הנכבד

10.2.2004

קראתי בעניין רב בכתב העת ״סַוַואנָה״ (1.2.2004) את המאמר שאתה נמנה עם מחבריו, על דפוסי התנהגותם של אוכלי העשב הגדולים בשמורת סֶרֶנגֶטי, באזורי הציד של אריות, נמרים, צבועים וברדלסים. המאמר ריתק אותי כי הוא מציע תשובה - ראשונה מסוגה, נדמה לי - לשאלה מדוע עדרים גדולים של גנוּ, זברות ותאו לא מנצלים את יתרונם המספרי כדי לגרש לביאה יחידה שתוקפת את העדר וטורפת את העגלים הצעירים. שאלה דומה עולה לגבי היחסים בין אריות ללביאות. ברשותך אפרט.על פי ההסבר המקובל, השתלטות של זכר זר - או קואליציה של זכרים - על עדת אריות מסתיימת בסילוק שליטי העדה ובחיסול גוריהם. לפי הפרשנות הסוציו-ביולוגית, חיסול הגורים גורם להתייחמות מהירה של האמהות השכולות ולהתעברותן מהשליטים החדשים. דפוס קטלני זה הנו חיוני לשליט החדש: משך מנהיגותו בעדה עומד על שנתיים בקירוב, פחות מהזמן הנדרש ללביאות לגמול את גוריהן ולהתייחם מחדש. אם השליט החדש לא ינהג כפי שהוא נוהג, הוא עלול למצוא את עצמו מסולק מהעדה על ידי זכר זר לפני שיספיק להוליד צאצאים משלו. אם לא שגיתי בהסבר הסוציו-ביולוגי לתופעה זו, הוא מתעלם לחלוטין מהקונפליקט שנוצר בין האינטרס של הזכר לבין האינטרס של הנקבה. מבחינתה האבולוציה מציעה לה משחק סכום אפס, כי כל האנרגיה שהשקיעה בהיריון, בהמלטה ובגידול הצאצאים יורדת לטמיון עם חיסול גוריה. יתר על כן, אין שום ודאות שהפרשה לא תחזור על עצמה כעבור שנתיים עם הגורים שתמליט לשליט הבא. העדר תגובה הולמת מצד הלביאות למסע הרצחני של הזכר מתמיה במיוחד, כי אילו שיתפו פעולה ביניהן - כפי שהן נוהגות בציד, בהנקה הדדית של צאצאים ובגירוש נקבות מתחרות המנסות לפלוש לנחלתן - הן היו יכולות בנקל לסכל את רצח גוריהן.במילים אחרות, להקה בת 10-8 לביאות בוגרות, המנוסות בשיתוף פעולה ביניהן, עשויות למנוע את רצח גוריהן בידי זכר זר, אפילו שניים, אם אך יתאגדו נגדו. למה אינן עושות זאת? למה הן צופות מן הצד בקטילת הגורים? ובמישור עקרוני יותר: למה הבררה הטבעית פיתחה עבורן שיטות מתוחכמות לציד מתואם ולא טרחה לפתח טכניקה פשוטה הרבה יותר להגנה מתואמת מפני האיום הנשקף לגוריהן? זאת שאֵלָתי. אני מתנצל על אריכותה ומודה לך מראש על תשובתך.בכבוד רב,צבי ינאי*מר ינאי הנכבד24.2.2004תודה על פנייתך. אני תמה במה זכיתי להיות הכתובת לשאלותיך. תחום עיסוקי הוא האקולוגיה של אוכלי העשב הגדולים, ולא של טורפיהם. אם יורשה לי, אני מציע לאדוני לקרוא את עבודותיהם של פאקר, פַּסי, בֶּרטרַאם, קַאינס, הינסון, שאלר ואחרים. מחקריהם על התנהגותם של אריות בשמורת סֶרֶנגֶטי ובמכתש נֶגוֹרוֹנגוֹרוֹ באפריקה פרושים על פני שנים רבות. אוסיף ואומר רק זאת: הקביעה שלביאות לא עושות דבר כדי להגן על גוריהן מקטילה אינה מדויקת. יותר מפעם אחת נצפו לביאות שנפצעו קשה בהגנה על גוריהן.ברגשי כבוד,רומולו בנוונוטי*פרופ' בנוונוטי הנכבד28.2.2004אני מודה לך על תגובתך המהירה. רשמתי לפני את שמות החוקרים שהמלצת עליהם, אבל אם זה לא מכביד עליך יתר על המידה, הייתי רוצה להמשיך בהתכתבותנו. הופתעתי מדבריך שהלביאות אינן כה כנועות ופאסיביות בהגנה על גוריהן כפי שסברתי. עם זאת, ברמה האבולוציונית, תמיהתי נותרה בעינה: איך התפתחה בטבע התנהגות כל כך אסימטרית בין הזכרים לנקבות, שהרי דפוסי ההתנהגות הקיימים מוטים לחלוטין לטובת הזכרים.ברשותך אני רוצה להסביר את טענתי. מנקודת מבטה של הלביאה, רצח גוריה כרוך באובדן השקעה של 3.5 חודשי היריון ועוד שישה חודשי הנקה. מנקודת מבטו של הזכר החדש, חיסול גורי קודמו מבטיח לו שהלביאה תמליט את צאצאיו בתוך 4.5 חודשים בממוצע, לעומת 17.5 חודשים שהיה עליו להמתין אלמלא קטל את גוריה. המפתיע הוא שהבררה הטבעית לא עודדה את הלביאות לנצל את יתרונן המספרי כדי ליצור איזון בין האסטרטגיה הזכרית לאסטרטגיה הנקבית, שהרי יש בכוחן המשותף כדי לגבור על אריה יחיד או שניים המשתלטים על נחלתן. יתר על כן, ממאמרם של מק'קוֹמבּ, פסי, פאקר וגרינֶל (1993) עולה כי לביאות מסוגלות לזהות רוצחי גורים פוטנציאליים בקואליציה הפולשת על פי אופי נהמותיהם. אם אכן כך, ללביאות ניתנת התראה מספקת להיערך יחד מבעוד מועד לקראת קוטלי הגורים. השאלות שלי הן אפוא אלה: למה הבררה הטבעית אפשרה לדפוס התנהגותי מוטה כל כך להתפתח. לחלופין, למה היא לא עודדה התפתחותה של אסטרטגיה נגדית מצד הלביאות.בכבוד רב,צבי ינאי*מר ינאי הנכבד10.3.2004מאזכור מאמרם של מק'קוֹמבּ ועמיתיו אני נוטה לחשוב שלא היית זקוק לעזרתי כדי להגיע לחוקרים המובילים בתחום זה. באשר לאסימטריה, ייתכן שנעלמה מאדוני העובדה שצאצאיו של הזכר הפולש עלולים להיקטל בידי הזכר שיירש אותו. אני נוטה להסיק מזה שגם האסטרטגיה הזכרית אינה מושלמת. כדאי לזכור גם שתוחלת חייו של האריה היא עשר שנים, לעומת 17 שנה של הנקבה. נוסף על כך, לא הייתי אומר שהברֵרה הטבעית לא ציידה את הלביאות בתוכניות פעולה נגדיות. אביא דוגמה אחת: לביאה מעוברת עשויה לזייף סימני ייחום חיצוניים כדי לפתות את הזכר הפולש להזדווג אִתה, ובכך לגרום לו להאמין שהגורים העתידים להיוולד הם צאצאיו. לדעתי, האינטרס של הלביאות הוא להישלט על ידי קואליציות של 6-4 זכרים, כי תחת שלטונם הן צפויות לשני מחזורי המלטה ולהגנה טובה יותר על גוריהם. סבורני שדי בדוגמאות אלו כדי להראות שהבררה הטבעית לא כפתה על הלביאות משחק סכום אפס, כטענתך.ברגשי כבוד,רומולו בנוונוטי