פרק א
מי שכותב את סיפור חייו צריך קודם כול לחיות; על כן לא את סיפור חיי שלי אני כותב.אולם כשם שפצוע שנֶמק פשה בבשרו בא לאולם הניתוחים כדי שיקטעו שם את האיבר הנגוע, וכשם שהמנתח, לאחר שגדע את האיבר מן הגוף ועטף אותו בבד לבן, מעביר אותו בין כל הסטודנטים היושבים שם כדי שיבחנו אותו, כך כאשר תקופה מתקופות חייו של אדם - או אם לומר אחרת, איבר מאיברי חייו - נפצע ונמק בנגע מוסרי, הוא יכול לקטוע אותו חלק של עצמו, להפרידו משאר חייו ולהעביר אותו בקהל, בכיכר העיר, כדי שימששו בני דורו את הנגע ויעמדו על טיבו.היות שבעצם לבלובם של עלומי תקף את נפשי נגע נתעב, אספר את הקורות אותי במשך שלוש שנים מחיי. לו הייתי החולה היחיד לא הייתי טורח לספר דבר, אך כיוון שרבים אחרים סבלו מאותה מחלה עצמה, אני כותב למענם. אינני יודע אם ישימו לב לסיפורי, אולם גם אם איש לא יטה לי אוזן, לפחות אפיק אני עצמי תועלת מדברי והם יסייעו לי בהחלמתי: כאותו שועל שנשבה במלכודת אכרסם את רגלי הלכודה.